אבו שמאלה נ' ביטחון אזרחי בע"מ

פסק דין

עיקרי העובדות וגדר המחלוקת

1.בפני תביעה ותביעה שכנגד. ההתייחסות לצדדים תהא בהתאם לתביעה הראשונה שהוגשה. התובע הוא קבלן כח אדם בתחום השמירה והאבטחה. הנתבע היא חברה המספקת לגופים שונים שירותי שמירה, ניקיון ואבטחת מבנים. ביום 26.10.07 התקשרו הצדדים בחוזה לאספקת עובדים מהתובע לנתבעת (להלן: החוזה). תוכן החוזה שבכתב אינו שנוי במחלוקת. הצדדים פעלו בהתאם לחוזה והתובע סיפק לנתבעת עובדים.

2.בחודש מאי 2008 התגלעה מחלוקת בין הצדדים בנוגע לתשלום עבור חודש אפריל 2008. התובע טען כי הנתבעת אחרה בתשלום, והנבעת הכחישה את הטענה. המחלוקת חזרה על עצמה גם בחודש שלאחר מכן. התובע טען כי הנתבעת הפרה את החוזה והוא מבוטל, והפסיק את אספקת העובדים לנתבעת. בעקבות זאת נאלצה הנתבעת לגייס עובדים ממקומות מרוחקים ולטענתה נגרמו לה נזקים שונים. התובע הגיש תביעה לתשלום עבור החודשים אפריל, מאי. הנתבעת הכחישה את חובתה לשלם וכן טענה לקיזוז והגישה תביעה שכנגד בגין נזקים שנגרמו לה בשל הפסקת אספקת העובדים.

3.ברקע הדברים יש לציין כי לנתבעת טענה נוספת לפיה שילמה תמורת העבודה נשוא התביעה בשיק לטובת אדם אחר, מר יערון פוזננסקי. לטענתה נתבעת פוזננסקי והתובע עשו יד אחת, הציגו בפני הנתבעת מצג לפיטו שיק שניתן על ידה נגנב, כשלאמיתו של דבר קיבלו כפל תמורה, הן בגין השיק הגנוב כביכול והן בשיק נוסף שניתן להם. טענות אלו מתבררות בבית משפט השלום בראשון לציון. הנתבעת ביקשה העמד הדיון בתיק זה עד להכרעה בתיק האחר, ובהחלטה מיום 19.1.10 החלטתי כי הדיון בתיק זה יתקיים ולא יושהה, אולם פסק הדין יהיה חלקי במובן זה שלא תוכרע בו טענת הקיזוז המייחסת לאותו שיק ולטענו הנדונות בבית משפט השלום בראשון לציון. כך, כל חבות שתוטל על התובעת בפסק דין זה תהא כפופה להכרעה בטענות הנתבעת באותו פסק דין. על כן, במובן זה, פסק הדין שניתן בתיק הנוכחי הוא פסק דין חלקי.

האם הפרה הנתבעת את החוזה עם התובע

4.התובע טען כי הנתבעת הפרה את החוזה בין הצדדים וגמרה לו נזק בכך שלא יכול היה לשלם את שכער העובדים במועד.

אין מחלוקת על כך שבהסכם ההתקשרות בין הצדדים נקבעה, בסעיף15.ג חובת תשלום על בסיס שוטף פלוס שלושים יום. התובע אינו חולק על תוכן ההסכם, אולם הוא טוען כי "הצדדים הסכימו ביניהם עוד בתחילת הדרך כי לאחר הגשת החשבון, תערוך התובעת שכנגד בדיקה של החשבון, ולאחר שלושה עד חמישה ימים מהגשתו, תעביר לנתבע שכנגד שיק דחוי למועד אשר בו היה אמור להתבצע התשלום, כך שהנתבע שכנגד יוכל לנכות את השיק מיד לאחר קבלתו, ולשלם לעובדיו..." (סעיף 4 לכתב ההגנה לתביעה שכנגד).

6.למעשה טוען התובע כי ההסכם שבכתב אינו שמקף נכונה את ההסכמה בין הצדדים, וכי יש להוסיף לחוזה שבכתב תניה נוספת שעניינה חובת הנתבעת למסור לתובע שיק דחוי עוד לפני מועד התשלום על פי החוזה.

אני דוחה את עמדת התובע בנושא זה וקובעת כי לא הוכח קיומה של הסכמה כזו בין הצדדים וכי הנתבעת לא הפרה את החוזה בין הצדדים, מנימוקים אלו:

7.טענות התובע הן טענות בעל פה נגד מסמך שבכתב, כך שמלכתחילה מעמדן הראייתי אינו מוצק. על אחת כמה וכמה כשאין בפני תצהיר עדות ראשית ועדות מפורטת וספציפית, המבהירה את העובדות הרלוונטיות: מדוע לא נכללו הסכמות אלו בהסכם הכתוב, מתי הגיעו הצדדים להבנות שבעל פה, וכיוצא באלו. כל שיש הוא כתבי הטענות ותצהיר תמיכה של התובע, כאשר גם כתב התביעה שכנגד כולל טענה בדבר קיומה של הסכמה בין הצדדים, מבלי לפרט את הנסיבות בהן הגיעו להסכמה זו. גם פרק הזמן בו מדובר אינו ממושך: החוזה נחתם בחודש אוקטובר 2007, והטענות מתייחסות לאפריל 2008, דהיינו מדובר בתקופה של 5 חודשים לכל היותר בהם הוקדם התשלום לעומת המתחייב בחוזה. כך שנראה שבכל מקרה אין מדובר בפרק זמן ממושך שיש בו כדי לבסס נוהג מחייב או ציפיה והסתמכות.

8.בהחלטת ביניים מיום 11.7.10 קבעתי כי יש לראות את התובע כמי שויתר על הגשת תצהיר עדות ראשי מטעמו. נושא זה יידון בהרחבה בהמשך. אציין לענייננו כי גם אילו הייתי רואה את התצהיר שצורף לכתב ההגנה לתביעה שכנגד כתצהיר עדות ראשית, לא היה בכך כדי לשנות את המסקנה, כיון שגם בכתב ההגנה לתביעה שכנגד ובתצהיר התומך בו אין פירוט של הנסיבות המהוות תשתי להסכמה שבעל פה.

9.המסקנה העולה מן האמור היא שהנתבעת לא הפרה את החוזה בכך שנמנעה מהקדמת התשלום, ודאי שלא הפרה את החוזה הפרה יסודית, והתובע הוא הנושא באחריות לביטול החוזה ולהימנעות מאספקת העובדים.

מבחינת חובותיהם וזכויותיהם של הצדדים, התובע זכאי לתשלום עבור עבודת העובדים בתקופה בה בוצעה העבודה. אולם הנתבעת זכאית לקזז מהתשלום את ההוצאות שנגרמו לה בגין הפסקת ההתקשרות שלא בהתאם לחוזה. יש לבחון, איפוא, מהו הסכום המגיע לתובע ומהו הסכום שיש לקזז ממנו.

התשלום לתובע עבור חודש מאי 2008

10.התובע טוען כי הוא זכאי לקבל מהנתבעת סכום של 15,846.5 ₪ בצירוף מע"מ, שהם 18,302 ₪. התובע טוען כי הוכיח את סכום התביעה בשני אופנים: בכתב התביעה וכתב ההגנה לתביעה שכנגד, שם מפורטות טענותיו, וכן במסמך ת/1 שהוא תחשיב שנערך מול נציגי הנתבעת. אבחן את מעמדן של שתי ראיות אלו:

11.כאמור, בהחלטת הביניים מיום 11.7.10 קבעתי כי לא ניתן לראות את תצהיר הלאקוני שצורף לכתב ההגנה לתביעה שכנגד כתצהיר עדות ראשית, והתובע נחשב כמי שויתר על זכותו להגיש תצהיר עדות ראשית. ב"כ התובע בסיכומיו טוען כי ההחלטה מוטעית וכי לא היה עליו להגיש תצהיר עדות ראשית בנוסף לתצהיר האימות. על כן אתייחס פעם נוספת וביתר הרחבה לעניין:

12.ראשית, במישור הדיוני פורמלי, תצהיר האימות הוגש יחד עם כתב ההגנה לתביעה שכנגד. התצהיר עצמו מתייחס לכתב ההגנה בלבד, ונאמר בו כי העובדות המפורטות בכתב ההגנה שכנגד הן בידיעתו האישית והטיעונים המשפטיים נכונים למיטב ידיעתו. כך שהתצהיר אינו יכול להתפרש כמתייחס לכתב התביעה. אמנם באותה החלטת ביניים ציינתי כי ניתן להסתפק בתצהיר כ"'נושא' גם את התביעה ככל שמדובר בחובה הפורמלית של צירוף תצהיר". מטעם זה נמנעתי מלמחוק על הסף את תביעת התובע. עם זאת, לא ניתן להוסיף ולמתוח את התצהיר עוד ועוד ולראות בתצהיר אימות שהוגש במסגרת תביעה שכנגד כתחליף לתצהיר עדות ראשית במסגרת התביעה הראשונה.

13.התובע טוען כי הגשת תצהירי עדות ראשית היא זכות ואינה חובה, ומפנה לספרו של מנחם קליין, סדר הדין המהיר – בית משפט השלום, מהדורה שניה 2009, בעמ' 51. שם מובעת עמדה לפיה הגשת תצהירי עדות ראשית על ידי בעל דין אינה בגדר חובה. אוסיף כי במקרה זה העובדה שהגשת התצהיר לא היתה חובה נובעת גם מהחלטתי מיום 19.1.10, בה קבעתי כי כל צד יוכל להגיש תצהירי עדות ראשית נוסף על הקיימים תוך 60 יום.

14.אני נכונה לקבל את עמדת ב"כ התובע לפיה בנסיבות העניין הגשת תצהירי עדות ראשית נוספים הם בבחינת זכות ואינם חובה. התובע לא היה חייב להגיש תצהיר, ואינו נחשב כמי שנמנע מלפעול בהתאם להחלטת בית המשפט. עם זאת, משבחר שלא להגיש תצהירים נוספים, התובע אינו יכול להיחשב כמי שהוכיח את עובדות כתב התביעה. תצהיר האימות של כתב ההגנה אינו תחליף לתצהיר עדות ראשית להוכחת התביעה שכנגד. משלא הוגש תצהיר שכזה נחשב התובע כמי שויתר על זכותו להגשת תצהיר.